במקרים רבים כן, אבל טיפול אורתודונטי בפה שכבר עבר שיקום דורש תכנון מדויק יותר. כתרים, ציפויים ושתלים אינם בהכרח מונעים יישור שיניים, אך הם משפיעים על הדרך שבה מתכננים את התנועה.
שן עם כתר עדיין יכולה לזוז אם השורש והעצם התומכת בה תקינים. גם שיניים עם ציפויים יכולות להשתתף בטיפול, אם כי יש צורך בזהירות בכל מה שקשור להדבקת אביזרים אורתודונטיים. לעומת זאת, שתל דנטלי אינו זז כמו שן טבעית. הוא מחובר ישירות לעצם ולכן המיקום שלו קבוע. לעיתים ניתן להשתמש בו כנקודת עיגון, ולעיתים הוא דווקא מגביל חלק מתוכנית הטיפול.
מסיבה זו חשוב מאוד לדעת מה כבר קיים בפה לפני שמתחילים. אם מתוכנן בעתיד שיקום עם כתרים או שתלים, לפעמים עדיף לבצע קודם יישור ורק לאחר מכן להשלים את השיקום. כך ניתן ליצור מיקום טוב יותר של השיניים ולתת לרופא המשקם תנאים מדויקים יותר לעבודה.
כאשר כבר קיימים כתרים או שתלים, האורתודונט צריך להתחשב בהם כחלק מהתוכנית. במקרים מורכבים ייתכן צורך בשיתוף פעולה עם רופא שיקום, מומחה חניכיים או רופאים נוספים.
המטרה אינה רק ליישר את השיניים, אלא לוודא שכל חלקי הפה עובדים יחד בצורה נכונה גם בסיום התהליך.
